<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
תניא בפ"ק דחולין (ט"ו א') ובכמה מקומות, המבשל בשבת בשוגג יאכל, פירוש אפילו הוא עצמו ואפילו בו ביום כדמוכח בפרק כירה (שבת ל"ח א'), במזיד לא יאכל דברי ר' מאיר, פירוש לא יאכל הוא ולא אחרים אבל למוצאי שבת יאכל אפילו הוא עצמו בכדי שיעשו (רש"י חולין שם ד"ה לא), ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת, פירוש שוגג דרבי יהודה כמזיד דר' מאיר וכן מוכיח בפ' קמא דחולין (שם) דבעי לאוקומי מתניתין (שם י"ד א') דהשוחט בשבת וביום הכיפורים שחיטתו כשירה ואסורה באכילה ליומיה במזיד ורבי מאיר או בשוגג ור' יהודה, במזיד לא יאכל עולמית, פירוש הוא לא יאכל אבל אחרים אוכלים שאם היה אסור אף לאחרים מה בין מזיד דרבי יהודה למזיד דרבי יוחנן הסנדלר דאסר לכולי עלמא (שם תד"ה המבשל). ומסקינן התם (חולין ט"ו א') כי מורי להו רב לתלמידיו מורי להו כר' מאיר וכי דריש בפירקיה פסיק כרבי יהודה משום עמי הארץ, הילכך כר' יהודה נדרוש אנן אף על גב דקיימא לן כרבי מאיר ותנן נמי סתם משנה במסכת תרומות (פ"ב מ"ג) המבשל בשבת בשוגג יאכל. גרסינן בירושלמי דכירה (שבת פ"ג ה"א) לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ואם נתנתם למוצאי שבת אסורים בכדי שיעשו, אמר רבי יוסי בשוגג ור' יהודה כו' מכאן שימתין בכדי שיעשו כדי שלא יהא נהנה ממלאכת שבת.
תנן סתם משנה במסכת תרומות (פ"ב מ"ג) המבשל בשבת בשוגג יאכל, ודווקא מבשל דחזי מקמי בישולו לכוס מותר אפילו לבו ביום ואפילו הוא עצמו כדמוכח בפרק כירה (שבת ל"ח א') וכן היה מורה רב (חולין ט"ו א') לתלמידיו, אבל שוחט בשבת בשוגג אסור ליהנות בו באותה שבת, וכן אם עשה ישראל מלאכה בשבת בשוגג בדבר שאינה אכילה כגון להדליק הנר או עשה כבש אסור ליהנות בהן באותה שבת (תוספתא שבת פי"ד הל' י"א) דדמי לשוחט דאסור משום דמקודם לא היה ראוי כלל (ע"פ סה"ת סי' רמ"ח).
<h2>דף טו:</h2>
המבשל לחולה בשבת ואכל החולה והותיר אסור לבריא לאכול מן המותר גזירה שמא ירבה בשבילו, אבל השוחט לחולה בשבת מותר לבריא לאכול [ממנו] בשר חי שאין בדבר איסור תוספת [כדי] שנגזור שמא ירבה בשבילו וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם שבת פ"ב הל' ט').
